השינוי מתחיל מבפנים

איש אחד צעד בסופרמרקט אחרי אם ובתה, הבת בת השלוש ישבה בתוך עגלת הקניות, כשהם עברו ליד מדף העוגיות, הילדה התחילה לילל ולצעוק שהיא רוצה שקית עוגיות שוקולד, האימא לא נענתה ואמרה:  "שרי, נשארה לנו רק עוד חצי שורת מדפים של עוגיות, תכף נסיים כאן, אל תתרגזי רק עוד טיפה". הן סיימו את שורת העוגיות והמשיכו הלאה, ותוך דקות הגיעו לשורת המדפים העמוסים ממתקים. הילדה החלה לצעוק ולדרוש ממתקים והאימא סירבה לקנות לה. הילדה התחילה לרקוע ברגליה ולהשתולל, אבל האימא לא איבדה את העשתונות: "די, שרי, אל תתרגזי, לא נשאר לנו עוד הרבה, עוד שתי שורות ואנחנו מסיימות את הקניות, הייִ סבלנית, עוד טיפה..". 

כשהגיעו לקופה לשלם על המצרכים, נתקל מבטה של הילדה במסטיקים הצבעוניים והיא דרשה בתוקף מסטיק. כשאימא השיבה בשלילה, עשתה שם הילדה סצנה קולנית של בכי וצעקות והאימא דברה בקול רגוע ושקט: "שרי, לא להתרגז, אנחנו תכף מסיימות כאן. חמש דקות ואנחנו בחוץ, ואז ניסע הביתה ותוכלי לחטוף את התנומה שאת כל כך זקוקה לה..".

האימא גמרה לשלם ויצאה מהסופרמרקט בדרך אל מכוניתה.

האיש שהלך אחריהן והיה עד לכל שהתרחש יצא בעקבותיהן, והדביק אותן במחצית הדרך לאוטו ואמר: "סלחי לי גברת, לא יכולתי שלא לשים לב כיצד שמרת על קור רוחך. אני חייב להחמיא לך על הדרך בה התנהגת עם שרי הקטנה.

נתנה בו האישה מבט מחייך ואמרה: שרי – היא אני. שמה של ביתי הקטנה הוא טלי.

כדי להצליח בחיינו, אנו נדרשים לצלוח את הקשיים הניצבים בפנינו על ידי עבודה עצמית ופנימית, כפי ששרי בחרה להתמודד עם עצמה. שרי יכלה לבחור להתמודד באופן שונה עם בתה טלי, היא יכלה להיענות לדרישות הילדה ולקנות לה את שרצתה ובכך לסיים את הצעקות והבכיות המביכות של טלי, היא יכלה לכעוס, לגעור בילדה וחלילה לפגוע בה פיזית, היא יכלה להאשים את עצמה באי חינוך מספק של טלי, ואחרי שכל זה לא היה עוזר, היא יכלה להיכנס לחוסר אונים ולקצר את הקניות מתוך תסכול וזעם.

המשותף – שכל התגובות הללו מטרתן להפסיק מידית את המטרד ואפילו במחיר של פגיעה בטלי הקטנה. מי שלא מצליח להכיל את הקושי וההתמודדות מבקש לחסלו מידית כדי להיפטר מהמצב המאיים על 'שלימותו'. שרי בחרה להתבונן על עצמה כמי שניצבת בפני התמודדות עצמית וכל מבטה ודיבורה העצמי, פנו לגייס את הכוחות הפנימיים שלה להצליח להתמודד ולצלוח את הקושי מתוכה. היא דרשה מעצמה לשמור על שיקול דעת בוגר המפריד בינה לבין הרצונות של בתה הקטנה שלא מסוגלת לדחות סיפוקים. אילו האימא הייתה מגיבה אוטומטית כלפי טלי, היה מתברר שגם היא אינה מסוגלת לדחות סיפוקים מידיים כמו טלי בת השלש.   

 מי שמבקש לבנות את עצמו ולהשפיע על המציאות טוב, נדרש לבנות מתוכו שיעור קומה, ולהוות בכך דוגמא אישית להתמודדות ערכית ורוחנית. הקב"ה בהשגחתו הפרטית מציב לפנינו ביום יום את ההתמודדויות המדויקות הטומנות בתוכן את ההזדמנויות לצמיחתנו הפנימית – הרוחנית. מבט אמוני זה המלווה בהתמודדות נכונה, יש בו להביא את האדם לבנות את קומתו הפנימית ולקדש את חייו.

השינוי האמיתי מתחיל מבפנים ורק אז הוא משתקף גם במציאות ומעצבה. הציפיה המוטעית שהשינוי יתחיל מבחוץ, למעשה, מנציחה את המצב הקיים, והיא נובעת מבריחה מהתמודדות אמיתית . הניסיון לשנות את המציאות החיצונית, או את האדם האחר, או את בן או בת הזוג וכו' במקום את עצמנו, לא פעם, נובעת מהפחד להתחייב לשינוי הנדרש מבפנים, ולכן האדם נאבק ותוקף את המציאות, ו'להפתעתו' הוא לא מצליח לחולל בה שינוי, וכבמעגל קסמים הוא ממשיך להיפגש באותה מציאות  פעם אחר פעם. ובכל פעם מחדש הוא פוסל אותה, מאשים אותה, רואה את פגמי האנשים והסביבה, ורק את החוסר שבו, המשתקף בכל המציאות אינו רואה.

נדרש האדם לנקות את 'חלונות לבו' כדי שיגלה במציאות את הטוב המצוי בה עבורו.  כדברי שלמה : "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם"(קהלת כז), כמים האלה (ראי) בהם רואה האדם את פניו אם שמח הן שמחות, אם כועס הן כועסות … כן לב האדם לאדם, וכן לב האדם למציאות.

האימון היהודי – 'המבט האחד', מעביר את זירת התמודדות של האדם מרמת התגובות ההישרדותיות במציאות, אל זירת עולמו הפנימי. ומתוך פיתוח אמונתו ומסוגלותו לעצב את המציאות על פי ייחודו העצמי, שניתן לו מבוראו, יבוא האדם  לעצב את מציאות חייו במעשים טובים רבים, לטובתו ולטובת העולם כולו.

Share on facebook
Facebook
Share on google
Google+
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn